יש מושג אחד בפיננסים שאם הייתי צריך ללמד רק אותו, הייתי בוחר בו בלי להסס. הוא לא מסובך, אפשר להסביר אותו בדקה, ובכל זאת רוב האנשים לא מפנימים אותו באמת עד שכבר מאוחר. ריבית דריבית. הרעיון שכסף מייצר תשואה, שהתשואה הזו עצמה מתחילה לייצר תשואה, וכך הלאה. זה נשמע טריוויאלי עד הרגע שבו אתה רואה את המספרים, ואז זה נראה כמעט לא הגיוני.
הערה: זהו תוכן להעשרה והבנה פיננסית בלבד ואינו ייעוץ השקעות. כל המספרים במאמר הם המחשה של מנגנון, לא הבטחת תשואה ולא נתון על מוצר קיים.
הרעיון עצמו, בלי מתמטיקה מפחידה
נניח שהשקעת 100 שקל, ובסוף השנה יש לך 108. ריבית רגילה הייתה נותנת לך 8 שקלים בכל שנה, תמיד על אותם 100 המקוריים. ריבית דריבית עובדת אחרת: בשנה השנייה ה-8 שקלים שהרווחת מצטרפים לקרן, ועכשיו התשואה מחושבת על 108, לא על 100. בשנה השלישית על עוד יותר. הכסף שהרווחת מתחיל להרוויח בעצמו. זה נראה זניח בהתחלה, וזו בדיוק הסיבה שרובנו מזלזלים בו.
למה הזמן חשוב יותר מהסכום
קח שני אנשים שמפקידים 12,000 שקל בשנה. הראשון מתחיל בגיל 25 ומפסיק בגיל 35, עשר שנים בלבד, ואז משאיר את הכסף בשקט עד גיל 65. השני מתחיל בגיל 35 וממשיך ברצף עד 65, שלושים שנה, פי שלושה כסף שהופקד. בתשואה שנתית של 8 אחוזים, להמחשה בלבד, זה מה שמתקבל:
| מפקיד א' | מפקיד ב' | |
|---|---|---|
| מתחיל בגיל | 25 | 35 |
| מפסיק להפקיד בגיל | 35 | 65 |
| שנות הפקדה | 10 | 30 |
| סך הכל הפקיד | 120,000 | 360,000 |
| שווי בגיל 65 | 1,749,000 | 1,359,000 |
מפקיד א' הפקיד שליש ממה שהפקיד ב', הפסיק שלושים שנה לפני, וסיים עם 390 אלף שקל יותר.
ההבדל הוא לא כמה שנים הפקדת. הוא כמה שנים הכסף עבד.
כלל 72
יש קיצור דרך שמאפשר לעשות את החשבון בראש. מחלקים 72 בתשואה השנתית, והתוצאה היא מספר השנים שלוקח לכסף להכפיל את עצמו.
בתשואה של 8 אחוזים: 72 חלקי 8 שווה 9. הכסף מכפיל את עצמו בערך כל תשע שנים.
וזה מה שהופך את הדחייה ליקרה. מי שמתחיל בגיל 25 מספיק ארבע הכפלות עד גיל 65. מי שמתחיל בגיל 34 מספיק שלוש. תשע שנות איחור מוחקות הכפלה שלמה, וההכפלה שנמחקת היא האחרונה, זו שהייתה הגדולה מכולן.
למה זה כל כך לא אינטואיטיבי
המוח שלנו בנוי לחשוב בקו ישר. אם משהו גדל בקצב קבוע, אנחנו מעריכים אותו לא רע. אבל צמיחה מעריכית, שבה הקצב עצמו מאיץ, פשוט לא נתפסת לנו. אנחנו רואים את ההתחלה השטוחה והמשעממת ומסיקים שלא קורה כלום. מה שאנחנו לא רואים זה שכל העבודה האמיתית קורית בשנים האחרונות, אחרי שהבסיס כבר נבנה. מי שנטש באמצע כי "זה זוחל" פספס בדיוק את החלק שבו הכל קורה.
המחיר של לחכות
זה החלק הפחות נעים. כל שנה שאתה דוחה את ההתחלה לא עולה לך שנה אחת, היא עולה לך את השנה הכי חזקה, זו שהייתה בקצה. דחייה של חמש שנים לא גורעת חמישה אחוזים מהתוצאה, היא יכולה לגרוע נתח משמעותי הרבה יותר, כי אלה בדיוק השנים שבהן האפקט היה בשיאו. אין כאן קסם ואין קיצור דרך. מי שמתחיל מוקדם ומשאיר את הכסף בשקט מנצח כמעט תמיד את מי שמתחיל מאוחר ומנסה לפצות בסכומים גדולים.
זה עובד גם נגדך
אותו כוח בדיוק פועל בכיוון ההפוך כשמדובר בחוב. יתרה שלילית בכרטיס אשראי, הלוואה שגוררים, מסגרת שנשארת פתוחה, כל אלה צוברים ריבית דריבית לרעתך. אותו מנגנון שבונה הון למי שחוסך, מכרסם אותו אצל מי שחייב. זו הסיבה שחוב צרכני קטן שלא מטופל הופך בשקט לחוב גדול. אם יש כיוון אחד שבו הריבית דריבית הכי חשובה להבין, זה דווקא הצד הזה שלה.
אותו כלל 72 עובד בדיוק אותו דבר על חוב, רק שהפעם אתה בצד השני. חוב בריבית של 12 אחוזים מכפיל את עצמו בשש שנים. 72 חלקי 12. יתרה של 20,000 שקל שנשארת פתוחה ולא מטופלת הופכת ל-40,000 בשש שנים, בלי שלקחת שקל נוסף.
וכאן ההשוואה מסתדרת לגמרי: אותו מנגנון שלוקח למישהו תשע שנים לבנות, לוקח למישהו אחר שש שנים להרוס. חוב בריבית גבוהה עובד מהר יותר מהשקעה בתשואה סבירה, וזאת הסיבה שסגירת חוב יקר היא לרוב הדבר הראשון שצריך לעשות. הריביות כאן הן להמחשה ואינן נתון על מוצר קיים.
איפה זה כבר קורה לך
עד כאן זה נשמע תיאורטי, כמו משהו שצריך להתחיל לעשות. אבל אצל רוב האנשים בישראל המנגנון הזה כבר פועל, בשקט, כבר שנים.
הפרשות הפנסיה שלך, קרן ההשתלמות, קופת הגמל. כל אחד מהם הוא בדיוק אותו סיפור: הפקדה חודשית קבועה שנצברת לאורך עשרות שנים, כשהתשואה עצמה מתחילה לייצר תשואה. ההבדל היחיד בינם לבין הטבלה למעלה הוא שאלה לא תרגיל, אלה הכספים שלך.
הדבר האחד שאפשר לעשות אחרי קריאת המאמר הזה הוא פשוט לפתוח את הדוח השנתי שמגיע אליך ולהסתכל בו. כמה נצבר, כמה מזה הפקדות וכמה מזה תשואה, ומה גובה דמי הניהול. רוב האנשים אף פעם לא פתחו אותו, ומדובר לרוב בסכום הגדול ביותר שיש להם.
ומה עושים עם מה שרואים שם, איזה מסלול מתאים ומה כדאי לשנות, זה כבר החלטה אישית שדורשת בעל רישיון. אני מצביע כאן על המנגנון ועל היכן הוא פועל, ולא על מוצר ולא על פעולה.
שורה תחתונה
ריבית דריבית לא דורשת ממך להיות מבריק, לתזמן שווקים או לקחת סיכונים גדולים. היא דורשת דבר אחד שהוא דווקא הכי קשה לרובנו: סבלנות, ולהתחיל מוקדם ככל האפשר גם בסכומים קטנים. הזמן עושה את העבודה הקשה, בתנאי שנותנים לו אותה. הטעות היקרה ביותר כאן היא לא השקעה גרועה, היא פשוט לדחות את ההתחלה.
ונקודה אחרונה שחשוב שתהיה חדה: כל מה שכתוב כאן הוא הסבר של מנגנון. אין כאן המלצה להשקיע או לא להשקיע, ובוודאי לא במה, המספרים הם המחשה ולא תחזית, ואני לא יועץ השקעות מורשה ולא מנהל תיקים. מי שרוצה החלטה שמתאימה למצבו האישי צריך לפנות לבעל רישיון. מושגים נוספים מהעולם הזה מוסברים במילון המושגים, והצד השני של המשוואה, ייצור העודף שממנו כל זה מתחיל, נמצא במאמר על הגדלת הכנסה.